© 2019 כל הזכויות שמורות לגרינפיס ישראל

  • jaikhenb

עמדת גרינפיס ישראל וועידת האקלים - דצמבר 2018

שינוי האקלים כבר לא נחשב לתיאוריה מדעית מופשטת אלא למציאות מאוד מוחשית וממשית אותה אנו חשים בתדירות גוברת של אירועי מזג אוויר קיצוני בכל העולם. גם בישראל אנחנו חווים אותו בצורה משמעותית בשנים האחרונות, עם יותר גלי חום, יותר שטפונות ובצורת מתמשכת המחמירה משנה לשנה.


בראשית חודש דצמבר 2018, מדינות העולם מתכנסות בעיר קטוביץ בפולין במסגרת הוועידה ה-24 של האו"ם בנושא שינוי האקלים (UNFCCC ,COP24). במוקד הוועידה ידונו בצעדי המשך להסכם פריז משנת 2015 למיגור שינוי האקלים. הוועידה השנה היא כנראה ההזדמנות האחרונה לנקוט בצעדים שיאפשרו למגר את שינוי האקלים מתחת לנקודת האל-חזור: עלייה של למעלה ממעלה וחצי ביחס לעידן הטרום תעשייה.


שינוי האקלים: תזכורת

האקלים של כדור הארץ מושפע מגורמים רבים על פני צירי זמן שונים אבל בעשרות השנים האחרונות נגרם שינוי משמעותי כתוצאה מהפעילות הכלכלית שלנו שפולטת גזים – בעיקר פחמן דו-חמצני ומתאן – לאטמוספירה. גזים אלו נמצאים באופן טבעי באטמוספירה והם נושאים תפקיד חשוב: הם מונעים מחלק מהחום שמגיע מהשמש להיפלט חזרה אל החלל. ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה גדל ב-44% מאז ראשית העידן התעשייתי וכתוצאה מכך הטמפרטורה על פני כדור הארץ עלתה בכמעלה אחת. החום שנקלט על ידי היבשות ובעיקר באוקיינוסים הגביר את אידוי מי הים, כשעלייה של מעלה בטמפרטורות מתורגמת בעלייה של 7% באידוי. עליית הטמפרטורה על פני כדור הארץ איננה מידתית, אלא מעצבת מחדש את האקלים ומגבירה באופן משמעותי מאוד את אירועי החום הקיצוניים (עלייה של 400%) ואת אירועי הגשם הקיצוניים (עלייה של 20%). פליטות גזי החממה נגרמות בראש ובראשונה משריפת דלקים פוסיליים (כשני שלישיים), בירוא יערות (כ-20%) ומשק החי (כ-14%).


על מנת להתמודד עם התופעה המחמירה, מדינות העולם מתכנסות באופן תדיר משנת 1997 ומתאמות ביניהן כיצד יפחיתו את פליטות גזי החממה. בשנת 2015, ועידת פריז כינסה את כל מדינות העולם סביב החזון של מיגור שינוי האקלים מתחת לעליית טמפרטורה של יותר ממעלה וחצי.


למה זה דחוף?

ה-IPCC פרסם לאחרונה דו"ח אשר מצביע על הדחיפות של מאבק בלתי מתפשר ומיידי בשינוי אקלים. לפי התחזיות צריך להפחית את פליטות גזי החממה באופן מאוד משמעותי ומיידי אם אנחנו רוצים למנוע התחממות כדור הארץ שתחצה את רף המעלה וחצי ביחס לעידן הטרום תעשייתי.

מאמץ זה איננו נחוץ רק כדי "לכבד" את הסכם פריז. מחקר שפורסם לאחרונה מצביע על כך שאקלים עם טמפרטורה ממוצעת של מעלה וחצי מעל ראשית עידן התעשייה הרבה יותר מסוכן מהמציאות של היום עם ההקצנה האקלימית שאנחנו חווים - קיים חשש כבד כי מנגנונים ספציפיים יוציאו את האקלים מכלל שליטה ברגע שנחצה את סף ההתחממות של מעלה וחצי. החשש הספציפי הוא משבירת מחסומים אשר יגרמו להאצת שינוי האקלים, גם אם נפסיק לפלוט גזי חממה. למשל, בירוא יערות עלול להגיע לנקודה בה יערות יהפכו לאזורים צחיחים ויקלטו הבבה פחות פחמן דו-חמצני; המסת הקרח שמכסה את האדמה באזורים הצפונים כמו סיביר ישחרר כמויות גדולות של מתאן שטמון שם - מה שיגביר את אפקט החממה גם אם נפסיק לפלוט גזי חממה; המסת הקרח בקוטב הצפוני עלול לשבש את תיפקודו החיוני של זרם המפרץ (Gulf stream). חשוב מאוד להתרחק ככל האפשר מהאפשרויות הללו ולכן להקדים ולהאיץ את המאבק למיגור שינוי האקלים.


ישראל ושינוי האקלים

ישראל נושאת בתוכה סתירה בנוגע לנושא האקלים. מצד אחד, אנחנו חיים באחד האזורים הכי פגיעים מבחינת שינוי אקלים. הטמפרטורה עלתה באגן המזרחי של הים התיכון במעלה וחצי, כלומר כ-50% יותר מהממוצע העולמי. בישראל ובאזור כולו, המשמעות החמורה ביותר היא תנאי יובש קיצוניים יותר אשר מעמידים את האזור שלנו בסכנה. ישראל היא מדינה מתקדמת ואמידה המתמודדת ברמה המקומית עם השלכות שינוי האקלים באמצעות מיחזור והתפלת מים. אולם, לא כך הדבר עם מדינות רבות באזור, בהן שינוי אקלים עלול לפעול כמכפלת סיכונים וגורם שמעמיק אי-סדר חברתי ופוליטי.

עד לפני כעשור, ישראל נמנתה על מדינות מתפתחות ולא נדרש ממנה להפגין כל מאמץ בנוגע להפחתת פליטות גזי חממה. בוועידת האקלים בקופנהגן (2009), ישראל החלה להתחייב למאמץ הבינלאומי להפחתת פליטות גזי חממה, אולם התקציב שהועמד לנושא (2.2 מיליארד ש"ח) קוצץ ברובו ב-2013. ב-2015. במסגרת הסכם פריז לאקלים, ישראל התחייבה להפחית את פליטות גזי החממה שלה ב-26% ביחס לתסריט "עסקים כרגיל" כלומר ביחס למה שהיה צפוי אם לא היינו עושים שום דבר. שאר יעדי ישראל בנושא הם מעבר ל- 17% חשמל מאנרגיה מתחדשת ו-17% התייעלות אנרגטית, הכל לשנת 2030.


איפה ישראל עומדת ביחס למאבק בשינוי אקלים?

יעדי ישראל להפחתת פליטות גזי חממה הם הזעומים ביותר מכל מדינות ה-OECD. לדוגמה מדינות אירופה התחייבו להפחית את פליטות גזי החממה ב-40% ביחס לשנת 1990. לעומת זאת, מבחינת ישראל מדובר בעלייה מאוד משמעותית ביחס לאותה שנה ובפליטות בשיעור זהה למה שהן כיום.

בשנים האחרונות, ישראל החלה לקדם תחום אחד במאבק לשינוי אקלים והוא ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, בעיקר מאנרגיית שמש. גרינפיס הינה שותפה בשורה של מאבקים להורדת חסמים בירוקרטיים להקמת גגות סולארים, כמו חובת פתיחת עסק ברשויות המס, תשלומי ארנונה והיטלי השבחה. הורדת החסמים והעבודה מול משרד האנרגיה הביאו לתפנית מבורכת ולעלייה תוך שלוש שנים מ-2% ל-4% חשמל מאנרגיה מתחדשת. מדובר בגידול משמעותי אולם אנו עדיין רחוקים שנות אור מהישגם של מדיניות בעלות מדיניות תקיפה יותר בתחום של אנרגיות מתחדשות, כמו ספרד (40% חשמל מאנרגיה מתחדשת), גרמניה (35%) או דנמרק (55%).

לצד החדשות הטובות, יש חדשות פחות טובות: ישראל גם אינה עושה די בנושא התייעלות אנרגטית. אחוזי הבנייה הירוקה במדינה זעומים, כרבע עד שליש ממה שבונים במדינות אחרות; שיעור הנסועה ברכבים פרטיים ממשיכה לטפס וכך גם צריכת הדלק שמזהמת את האוויר ופוגעת באקלים; חדירת האנרגיה הסולארית עלולה להגיע מהר מאוד למבוי סתום בגלל סוגיות של אגירה, קליטה ברשת ושילוב הסולארי במרחב הבנוי. אולם, בראש ובראשונה, הסכנה המשמעותית ביותר למאבק בשינוי אקלים עלולה להגיע דווקא ממקור האנרגיה הפוסילית הנקייה ביותר באופן יחסי: הגז.


מעבר משק האנרגיה לגז: מכשול במאבק לשינוי אקלים

בשנת 2016, גרינפיס הוביל קמפיין לסגירת התחנות הפחמיות של חדרה (יחידות 1-4). שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ החליט באוגוסט 2016 לסגור את היחידות והתבסס על כך שיוחלפו בתחנות כוח גזיות. שר האנרגיה לא עצר כאן ופרסם לפני שבועות ספורים תוכנית שלמה שנועדה לסגור את כל התחנות הפחמיות עד 2030 וכן לאסור על כניסה של רכבים עם מנוע בעירה פנימי בשנה זו. הגז מחליף את הפחם לייצור חשמל ואת הנפט לתחבורה באמצעות רכבים חשמליים ומשאיות בהנעת גז.

לצעדים אלו, יש תרומה להפחתת זיהום אוויר וכן להפחתת פליטות גזי חממה שלא תסולא בפז. תחנת כוח בשיטת מיחזור גז משולב (מחז"ם) חוסכת כ-40% פליטות גזי חממה ביחס לתחנה פחמית. רכב חשמלי שמקור החשמל הוא גז חוסך כ-54% מפליטות גזי החממה ביחס לנפט.

יתרונות אלו הם ממשיים וחיוביים לישראל בטווח הקצר אולם ההפחתה באמצעות הגז איננה מספקת. העולם צריך להפחית את פליטות גזי החממה ב-60% עד 80% ב-2050 וב-50% ב-2030. מבחינה זו, הגז לא מספק את הסחורה.

אבל הנקודה המשמעותית נמצאת במקום אחר. ישראל היא מדינה שהגיע להישגים מרשימים בשורה מאוד ארוכה של תחומים, כמו סייבר, רפואה ועוד. יש בישראל עשרות חברות סטארט אפ שעוסקות בטכנולוגיות שנועדו למגר את שינוי האקלים – אנרגיה מתחדשת, התייעלות אנרגטית, אגירה, תחבורה חכמה. השענות על הגז מעוורת את עיני מקבלי ההחלטות בישראל ומונעת מהם לעשות את ההשקעות בסדרי גודל הנכונים בטכנולוגיות שנועדו לסייע בהפחתת פליטות גזי חממה. זוהי איוולת בלתי אחראית משום שפריצות דרך טכנולוגיות מצד ישראל ימקמו חברות ישראליות בחזית המאבק הבינלאומי בשינוי אקלים ויגדילו את הסיכויים לייצב את אקלים כדור הארץ לרמה סבירה. השקעה מאין זו שווה הרבה יותר מהחלק היחסי של ישראל בפליטות גזי חממה: 0.2%.


נדרש מישראל שינוי כיוון

ישראל צריכה לעבור תפנית משמעותית בכל הנוגע למאבק בשינוי אקלים וביכולתה להפוך לשחקן מוביל במאבק לפיתוח כלכלה דלת פחמן, בראש ובראשונה בתחום האנרגיה. לשם כך, אנו ממליצים למשרד האנרגיה על שורה של צעדים שיימצבו את ישראל כשחקן חיובי בתחום:


1. להציב כיעד אסטרטגי את מזעור דליפות המתאן לכל אורך תהליך הפקת הגז: חשוב לזכור שבהיבט של פליטות גזי חממה, היתרון של גז על פני פחם קיים כל עוד דליפות המתאן בתהליכי ההפקה והשינוע של הגז נמצאים מתחת לסף מסויים. הספרות המדעית מעריכה כי אם מעל 3% מהגז נפלט בתהליכי ההפקה והשינוע, היתרון של הגז על פני הפחם לא קיים יותר. אי לכך, קיימת חשיבות להקמת מערך מהימן ושקוף – בהובלת המשרד להגנת הסביבה – לבדיקה ומעקב אחר דליפות המתאן.


2. להחליף את היחידות הפחמיות של חדרה (5-6) ואשקלון (1-4) באנרגיה מתחדשת: במידה והדבר איננו אפשרי, יש לבחון המשך הפעלתן לשנים ספורות של היחידות הפחמיות עליהן מותקנים סולקנים. בדו"ח "פול גז בניוטרל" הצגנו כיצד עדיף לדחות את סגירתן של תחנה פחמית למספר שנים – אם יש לה סולקנים – ולהקים כושר ייצור מאנרגיה מתחדשת עם אגירה. הקמת כושר ייצור חלופי מאנרגיה מתחדשת בתוספת אגירה בשנת 2035 טובה יותר לאקלים מהקמת מחז"ם ב-2030 אם המחז"ם יפעל לפחות עשר שנים.


3. לסגור שתי יחידות מתוך יחידות 1-4 של חדרה מיד עם סיום פרויקט התקנת הסולקנים: מזה כמה שנים, חברת החשמל מבצעת עבודות של התקנת סולקנים ביחידות 5-6 של חדרה ובארבעת היחידות הפחמיות של אשקלון. פועל יוצא של עבודות אלה הינה שיחידה או שתי יחידות מושבתות לזמן העבודות, לעיתים לכמה חודשים. דבר זה נעשה ולא שיבש כלל את אספקת החשמל. לאור זאת ולאור העובדה שיחידות 1-4 נצילות פחות מהיחידות החדשות יותר, ניתן להשבית שתיים מתוכן מיד עם סיום התקנת הסולקנים וללא כל קשר לנושא של הביטחון האנרגטי.


4. לשדרג את יעד הסולאריזציה של ישראל: תוך קביעת אבני דרך פשוטות שיאפשרו להגיע ליעד של 40% חשמל מאנרגיה מתחדשת עד 2030: קמפיין לקידום אנרגיה סולארית (עד 2019), פישוט בירוקרטי המפחית ב-80% את הזמן ב-10% את המחיר של התקנת מערכות סולאריות, חוק המחייב כל בניה חדשה לכלול מערכת סולארית וכל בנייה צמודת קרקע קיימת לכלול מערכת סולארית (עד 2020), כיסוי כל מבני הציבור במערכות סולאריות (עד 2022), כיסוי כלל מאגרי המים בישראל (עד 2022).


5. לשדרג את יעדי התייעלות אנרגטית: שדרוג היעדים של ישראל כך שצריכת האנרגיה תהיה קטנה באופן אבסולוטי בשנת 2030 לעומת 2010. זה מחייב שורה רחבה של צעדים בשיתוף פעולה עם הרבה משרדים, בינהם משרדי הפנים והבינוי. הצעדים כוללים חיוב בניה שעומדת בתקנים של בניה ירוקה או חסכונית באנרגיה (2020); חיוב בניה שעומדת בתקנים של בניה מאופסת אנרגיה (2025); שילוב שכונות מגורים עם תעסוקה כדי לצמצם את הנסועה (2025); שדרוג יעדי התייעלות אנרגטית לתעשייה (2020).


6. שינוי ניהול של שעות השיא של צריכת החשמל: קיים צורך לפקח על שני סוגי שעות השיא של צריכת החשמל, שיא צריכת החשמל היומי של המגזר הביתי והשיא בעקבות אירוע חום קיצוני. לגבי השיאים היומיים, יש להסב חלק מהביקוש באמצעות תעריף ערב (יקר יותר) לעומת תעריף לילה; להטמיע דור חדש של מכשירים חשמליים שאפשר להפעיל ממרחק; בנוגע לפיקים מאוד חריגים אחת לכמה חודשים, יש להנחיל "נוהל חירום" במסגרתו יהיו הנחיות לחיסכון בחשמל.


7. לקדם באופן אסטרטגי את נושא האגירה: ישראל לבדה לא יכולה לייצר פריצת דרך טכנולוגית או כלכלית בתחום האגירה, אולם היא יכולה להיות ערוכה ליישם באופן מיידי פתרונות אגירה בכל רגע נתון. לשם כך, על המדינה להגדיל משמעותית את התמיכה הממשלתית במיזמי אגירה בעלי חשיבות אסטרטגית כך שיהיה יעד ברור לאגירה.


8. לשלב את התחבורה עם האגירה: אוטובוס חשמלי נטען בלילה ולכן בטווח המיידי, אין הגיון להפעיל אוטובוסים חשמליים באמצעות אנרגיית שמש. לא כן המצב עם רכבים פרטיים שבהרבה מקרים עומדים בשעות היום ויכולים להיטען. רכב חשמלי צורך שטח של 80-100 מטרים של פאנלים סולאריים. אנו ממליצים לבחון חיפוי של חניות – לרבות חניות גדולות – במערכות סולאריות על מנת להגיע ליעד בו שליש מהחשמל לרכבים חשמליים יהיה סולארי.


9. להצמיד לכל תוכנית להקמה או הרחבה של תחנת כח גזית תסקיר השפעה על הבריאות: נושא זה הולך ומתמסמס בגדול. בארצות בהן קיימים שטחים נרחבים התחנות הגזיות נמצאות הרחק מקרבת הציבור. לא כך במדינת ישראל בה לא נעשתה עבודה משמעותית וממצה על השפעתן של תחנות כח גזיות על בריאות הציבור.


10. להפסיק את התמיכה הממשלתית בצריכת מוצרים מן החי: אשר פוגעים באקלים באופן משמעותי וגורמים לשורה ארוכה של מפגעים סביבתיים נוספים, כמו בירוא יערות ופגיעה במקורות המים. מערך המזון בפיקוח המדינה - לרבות במוסדות החינוך - צריך להפחית את חלקו של מזון מן החי ולהגדיל את חלקו של מזון מן הצומח.