© 2019 כל הזכויות שמורות לגרינפיס ישראל

  • jaikhenb

מהם הגורמים העיקריים לשינוי אקלים ואיך אנחנו עוקבים אחריהם?

הגורמים העיקרים לשינוי אקלים שנובעים מפעילות האדם הם שריפת דלקים מחצביים (גז, נפט ופחם – כ-67%) ובירוא יערות (כ-20%). גורמים נוספים קשורים לחקלאות (בין השאר דליפות מתאן מפרות), לבינוי (ייצור מלט) ולפסלות.



קיימות כמה דרכים לעקוב אחר פליטות גזי חממה. ברמה הבסיסית ביותר, אפשר להעריך את דליפות הפחמן הדו-חמצני ודליפות המתאן וכן את ריכוזים באטמוספירה ולראות שקיים מתאם. שיטה זו נותנת מענה חלקי בלבד בנוגע לפעילות שגורמת לפליטות גזי חממה. לגבי בירוא יערות, המעקב מורכב יותר. בירוא יערות תורם לפליטות גזי חממה בשתי דרכים: כשהיער נשרף, הדבר משחרר כמויות עתק של פחמן דו-חמצני בתהליך הבעירה; צורה נוספת קשורה לכך שבירוא יערות מייצר בתוך היער הנכרת כמות פסולת אורגנית גבוה מה שגורם לפליטות מתאן. אולם ככל הנראה ההשפעה המשמעותית ביותר של בירוא יערות איננה נובעת מפעילות הכריתה באופן חד פעמי, אם כי מהעובדה שעץ שנכרת כבר לא יוכל לקלוט פחמן דו-חמצני. דבר זה משבש את מאזן קליטת הפחמן לאורך זמן.


ישנה דרך מדוייקת יותר לעקוב אחר חלק מפליטות גזי החממה. עיקר תוספת הפחמן הדו-חמצני שהאדם מוסיף לאטמוספירה נובע מתהליך בעירה. כך הם כלל פליטות גזי החממה מדלקים פוסילים וכן מפליטות גזי החממה משריפות. תהליך הבעירה לוקח חומר אורגני (שמכיל פחמן) ומחבר אותו למולוקולות חמצן מה שמייצר פחמן דו-חמצני. לצורות השונות של הפחמן קוראים איזוטופים. תוצרי הפוטוסינטזה כמו צמחים אבל גם בעלי החיים שאוכלם אותם וצורותיהם המאובנות – נפט, פחם וגז – מכילים יחסית פחות איזוטופים כבדים של אטום פחמן מהאוויר. שריפת דלקים מחצביים ושריפת יערות משחררת לאטמוספירה כמויות גדולות של פחמן דו-חמצני כשהאיזוטופים הכבדים של אטומי פחמן נמצאים בריכוזים נמוכים יותר מבאוויר. ואכן, כשאנחנו עוקבים אחר תכולת הפחמן הדו-חמצני באטומוספירה בעשרות השנים האחרונות, אנחנו רואים שהריכוז של האיזוטופים הכבדים קטן, מה שמעיד על כך שהעלייה בריכוז של הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה נובע מאותם תהליכי בעירה.