© 2019 כל הזכויות שמורות לגרינפיס ישראל

  • jaikhenb

חזית המאבק במשבר האקלים: קידום חשמל סולארי בתוספת אגירה

גלי החום חסרי תקדים שפקדו את אירופה בימים האחרונים מזכירים לנו פעם נוספת שהמאבק למיגור שינוי האקלים, הוא ללא ספק אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בפניו ניצבה האנושות אי פעם. מאבק זה מחייב בראש ובראשונה שינוי עומק של סקטור האנרגיה האחראי לכשני שלישיים מפליטות גזי החממה.

בשפה מעשית יותר, עלמנת כדי שנצליח לעמוד ביעד שקבעה הקהילה הבינלאומית בוועידת פריז ב-2015 - עליו היא חזרה גם בסוף השבוע במפגש בינלאומי בגרמניה ובוועידת המדינות המתועשות (G20) - של הגבלת התחממות כדור הארץ מתחת לעליית טמפרטורה של מעלה וחצי עד 2100 לעומת העידן הטרום תעשייתי, חייבים בעשור הקרוב לגרום לכך שכמחצית מהאנרגיה הנצרכת בעולם תגיע ממקורות מתחדשים כגון רוח ושמש ועד לשנת 2050 כ-90%. על מנת להסיר ספק, גז למשל זו אנרגיה פוסילית (דלק מאובן) והפקתו כרוכה בפליטות גזי חממה שאינם מאפשרים את השגת יעדי ההפחתה.

החדשות הטובות הן שרוח ושמש הופכים להיות מקורות האנרגיה הזולים בעולם. בישראל, במכרז האחרון לשדה סולארי הוצע מחיר לא ייאמן של 8 אגורות לקוט"ש, לעומת ממוצע של 27 אגורות ליחידות חשמל מגז או פחם: יותר מפי שלוש פחות.

באותה נשימה אנחנו מבינים שמחיר נמוך ככל שיהיה לא יספיק כדי להחדיר בישראל אחוזים גבוהים מאוד של אנרגיה מתחדשת שעומדים כרגע על ההיקף הזעום של 5% בלבד מצריכת החשמל. מלבד המחיר, הדבר תלוי בעוד מספר גורמים: שינויי עומק בעולם התכנון והבינוי ובין השאר חיוב של בניה חסכונית באנרגיה (תו תקן של בניה ירוקה ומאופסת אנרגיה); שילוב של כמה שיותר מערכות סולאריות בשטח הבנוי; שיתופי פעולה בינלאומיים (דרום מזרח אירופה ומדינות שכנות) כדי לייבא ולייצא חשמל ממקורות מתחדשים; ובעיקר בהשקעה בטכנולוגיית אגירה והטמעתה.

אגירה היא אמצעי טכנולוגי המאפשר לשמור חשמל כשהוא לא בשימוש ״ולשחרר״ אותו לפי ביקוש. למרות שאנחנו ארץ ״עשירה״ בשמש לאורך רוב ימות השנה, יש צורך באגירה על מנת להגיע לאחוזים גבוהים של ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת מן הסיבה הפשוטה שלא תמיד מייצרים הכי הרבה חשמל מן השמש בשעות הביקוש הגבוהות ביותר.

יש מספר טכנולוגיות אגירה מוכחות ובעולם מקימים מתקני אגירה גדולים מאוד בעלויות אשר צנחו בשיעור של 85% משנת 2010 ולפי התחזיות, עם התפתחויות טכנולוגיות נוספות, צפויה ירידה נוספת של כ- 65% עד לשנת 2030. למרות מגוון האפשרויות שקיימות לאגירה ומחירן האטרקטיבי, בישראל קיימים מתקנים בודדים בלבד (אגירה שאובה בכושר נמוך מן הצורך) וכושר האגירה בסוללות לא משמעותי.

כיום, חסרה מסגרת רגולטורית שתתמוך בטכנולוגיות האגירה והטמעתן - אין כיום אסדרה של רשות החשמל לחשמל סולארי בתוספת אגירה ופרסומה מתעכב; בנוסף אי-אפשר להקים מערכת סולארית על גג בתופסת אגירה. כמו כן, החוק לעידוד השקעות באנרגיות מתחדשות (אותה קידמה רשות המסים בסיוע של גרינפיס) צריך להתרחב למתקני אגירה ולכלול עבורם פטור ממס (ופחת מואץ).

המעבר מייצור חשמל מגז לחשמל שמקורו מהשמש מחייב השקעה אסטרטגית בתחום האגירה ולמידה מעמיקה בשנים הקרובות על מנת להפחית באופן הדרגתי את השימוש לא רק בתחנות כוח פחמיות, אלא גם מתחנות גזיות. למרות הצעדים החיובים של שר האנרגיה ורשות החשמל לקידום חשמל סולארי, עיקר השקעותיהם בתחום האנרגיה הן לטובת הגז וכוללות הקמה של עשרות תחנות כח שינציחו לעשרות שנים את השימוש במשאב שפוגע באקלים ומסכן את הים. הסרת החסמים הללו היא ההזדמנות שלהם להוכיח – הלכה למעשה ולא רק במילים – שהם שמים את ישראל בחזית המאבק במשבר האקלים ולמעבר לאנרגיות מתחדשות.