© 2019 כל הזכויות שמורות לגרינפיס ישראל

  • jaikhenb

חורבן אקולוגי הוא לא גזירת גורל


ציון חורבן שני בתי המקדש בט' באב עטוף באווירה של חשבון נפש לאומי. בסיומו מתחילות שבע שבועות של נחמה שמובילות עד ראש והשנה ויום כיפור, אף היא תקופה של חשבון נפש, אישי הפעם. ויש גם חשבון נפש אוניברסאלי. אירוע החורבן האוניברסאלי המכונן ביהדות הוא המבול. כמו חורבת בית המקדש, גם למבול יש סיבה ערכית (ותמלא הארץ חמס), והמקביל לאהבת חינם - יסוד לתקומה מחורבן הבית השני - הוא כינון משפט.

סיפורי חורבן מלווים את האנושות מקדמת דנא, מהמזרח הקדום דרך המאיה וכלה בנצרות. גם לתקופה שלנו יש את גרסת החורבן שלה, הלוא הוא סיפור החורבן האקולוגי. מדענים מוכרים ומוערכים כמו סטפן הוקינג נתנו לכך חיזוק: אוכלוסיה אנושית גדלה עם זינוק בצריכה לנפש ושימוש בשיטות הפקה חודרניות יותר הם מתכון לאסון אקולוגי בו לא יישארו משאבים לאנושות בעוד כמה עשרות, גג כמה מאות, שנים.

האם יש בסיס לסיפור החורבן האקולוגי? אי אפשר להתכחש למצב המדאיג של הסביבה והטבע בימינו: כמות הפלסטיק בים מכפילה את עצמה כל 15 שנה, פליטות גזי החממה משבשים את האקלים ומגבירים את התדירות ואת העוצמה של אירועי אקלים קיצוניים, כ-60% מחיות הבר נעלמו בשלושים השנים האחרונות. מי שמתבונן בנתונים צריך לטמון עמוק את הראש בחול כדי לא להיות מודאג, על אחת כמה וכמה כשנחשפים למגמות העתידיות של צריכת דלקים, בשר, פלסטיק, עץ, שטח.

טבעי והגיוני גם שמי שנחשף לנתונים כה רבים ומחרידים ייתפתה לעשות שימוש בסיפור עתיק ונטוע עמוק בנפש האדם כדי לתת הסבר מכיל למשבר של ימינו. כך זה נראה: כמו שהחמס הביא את המבול על העולם, תרבות הצריכה המופרזת (או תאוות הבצע של תאגידים) מביאה על העולם חורבן אקולוגי.

בנושא הזה עלינו להזהר משני מוקשים. המוקש הראשון הוא לחשוב שאנחנו מכירים כל כך טוב את כדור הארץ על כל המערכות האקולוגיות המורכבות שלו ושלכן יש לנו יכולת לנבא בצורה מדוייקת מתי תהיה קריסה אקולוגית כוללת או אפילו איך ייראה האקלים שלנו בעוד חמישים שנה. מה שעשו הנביאים ישיעהו וירמיהו לפני חורבן הבית הראשון, אנחנו לא יכולים לעשות בימינו בעזרת המדע. מדע הוא לא נבואה.

המוקש השני הוא לייצר עמדה סביבתית שכל כולה תגובה לשוררי החורבן ובכך מתעלמת מהמציאות. המדע לא מנבא אבל הוא חוקר, צופה ומתריע במידת הצורך. מדע היא לא נבואה אבל אם גם לא אידיאולוגיה (גם אם קבוצות אינטרס משפיעות עליו) ולכן אין סיבה להתכחש למה שיש למדענים לומר על אוכלוסיות חיות בר או על השפעה של שריפת דלקים על תדירותם של אירוע אקלים קיצוניים.

בסופו של דבר, הקשר בין המשבר האקולוגי למושג החורבן לא נמצא בוויכוח המדעי או האידיאולוגי אלא בשדה הערכי. כך אומר הנביא ישעיהו כמאה שנה לפני החורבן בהפטרה שקראנו בשבת חזון, לפני ט' באב:

לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה: (ישיעיו, א, יז)

דרישת ישעהו כדי למנוע את החורבן (או לאפשר את התקופה בעקבותיו) היא אוניברסאלית ותקפה גם אל מול המשבר האקולוגי. מה זה אומר? פשוט להביא את הערכיות בעולם החומר שלנו: להתעקש על אוכל שלא הורס את היערות ואת האקלים (כמו למשל בקר או שמן דקלים), להתנייד כך שנתרום להפחתת זיהום האוויר ולניידות של האחרים (קרפול, תחבורה ציבורית, אופניים) ובתחומים בהם אחרים נושאים באחריות לפתרון בין אם ממשלות בין אם זה חברות מסחריות, לתבוע את זה מהם ולקבוע תג מחיר על מחדלים ואוזלת יד משוועת. בכל זמן יש לנו את היכולת לבחור נכון למען הבית שאנחנו גרים בו, על כל דייריו, הנוכחיים והעתידיים.