• jaikhenb

האם פטריות הזייה יצילו אותנו ממשבר האקלים?

הנה המנגנון הפשוט: פטריות הזיה מחברות אנשים עם הטבע והחיבור הזה מעודד התנהגות סביבתית יותר. האם זה פתרון הקסם שלנו? להתנסות בפטריות חדשות ובכך לפקוח את העיניים ובעיקר לפתוח את הלב על כך שאנחנו חלק מהטבע, זקוקים לו וחייבים לשמור על כדור הארץ שלנו?

אנחנו נמצאים בעידן של הצפת מידע והנושא הסביבתי אינו יוצא דופן בכך. אך נדמה שהמידע על משבר האקלים קשה לעיכול במיוחד: יבש, מדעי, מורכב ויש כאלה שיוסיפו מדכא ומטיף. זאת תוך שהוא מתחרה באלפי מסרים מפתים שאנו נחשפים אליהם מדי יום וסדר יום פוליטי מוטרף. כך נוצרה ההרגשה של העוסקים בדבר, בארץ וגם ברחבי העולם, שיישנו קושי מסוים בהסברת משבר האקלים שאינו חודר מספיק ללבבות ואינו מניע מספיק לפעולה.


מה לעשות אבל שכל אותם תיאורים אקדמים ויבשים הם נכונים, ולכולנו ישנה מטרה משותפת והיא לעשות את השינויים הנדרשים ברמה האישית והפוליטית על מנת לשמור על כדור הארץ ועל קיומנו עליו. אבל חייבים להודות שהמאבק האקולוגי לא מחבר מספיק את הציבור הרחב ובאופן לא מספיק עמוק ורציני. הקהילה המדעית ופעילי הסביבה מתוסכלים למדי וההרגשה היא שפרטי מידע כאלה הן נקישות שקטות מדי על דלתותינו אל מול מצב החירום בו אנו נמצאים.


לכן ישנו עיסוק רב בחוגים הסביבתיים בשאלה כיצד להגיש לציבור את הנושא באופן אחר? האם קיימת דרך פשוטה לשכנע את הציבור שצריך לפעול כדי לשמור על הטבע, על החי? על הצומח?


מתוך הרצון לענות על השאלות הללו, חוקרים הגיעו לתחום יוצא דופן במיוחד והתעניינו לאחרונה בהשפעה של נטילת סמים פסיכדליים על תפיסות ומעורבות סביבתית. לאחר שסמים פסיכדליים הוכחו כמועילים בטיפול מבוקר בחרדה ובנפגעי טראומה, החוקרים גם מצאו עניין בהשפעותיהם על הקשר שהאדם מרגיש כלפי הטבע והרצון שלו לפעול להגנתו. עניין זה נבע בין השאר משיחות עם אנשים שנטלו סמים מסוג זה וגם מהעובדה שחומרים אלו היו חביבים על ההיפים שהיו מחלוצי התנועה הסביבתית בשנות השישים.


במחקר שהתפרסם בתחילת השנה בכתב העת Journal of Psychopharmacology, חוקרים מהאימפרייל קולג' בחנו את השפעתו של פסילוסיבין, המרכיב הפעיל בפטריות הזיה, על חיבור לטבע ועל דעות פוליטיות. 14 מתנדבים חולקו לשתי קבוצות, קבוצת ביקורת וקבוצה שנטלה פסילוסיבין. הם מילאו שאלונים שנועדו לבחון את מידת הקרבה שלהם לטבע וכן את עמדותיהם הפוליטיות על ציר ליבראלי-אוטוריטרי (authoritarian - libertarian). בעוד שהתוצאות של קבוצות הביקורת לא השתנו, בקבוצה שנטלה את המרכיב הפעיל שבפטריות הזיה, החיבור לטבע התגבר באופן משמעותי וכן, העמדות הפוליטיות נעשו גם יותר ליבראליות. עוד מצאו החוקרים כי שינוי זה איננו רגעי והוא נמשך לאורך זמן. אחרי שנה, הקשר לטבע נותר הדוק.


קשר לטבע הוא גורם שמנבא התנהגות סביבתית. זה נשמע הגיוני וזה גם מאושש בספרות המקצועית. הנה המנגנון הפשוט: פטריות הזיה מחברות אנשים עם הטבע והחיבור הזה מעודד התנהגות סביבתית יותר.


האם זה פתרון הקסם שלנו? להתנסות בפטריות חדשות ובכך לפקוח את העיניים ובעיקר לפתוח את הלב על כך שאנחנו חלק מהטבע, זקוקים לו וחייבים לשמור על כדור הארץ שלנו? אפשר כמובן להתווכח ולהסתייג מהאמצעי אבל הוא חושף בפנינו את הניתוק החמור של האדם מהטבע.


אנחנו יודעים אך לא מבינים; נחשפים אך לא מפנימים; מכירים אך לא פועלים.


בשעה של משבר אקלים הולך ומחריף, כשמיליון מינים עומדים בסכנת הכחדה, שמירה על כדור הארץ ופעילות סביבתית צריכים להיות יסוד בקיום של כל חברה אנושית. חלק מהמאמץ שלנו לרתום אנשים לפעולה גם צריך לפנות לרגש שלהם ולחבר אותם מחדש לטבע ולא רק לפנות לקול ההיגיון.


אבל בעיקר מה שאנחנו צריכים לזכור שקיימת דרך פשוטה הרבה יותר להתחבר לטבע: לצאת אליו.


ילדים מתפעלים מהטבע וצריך לעודד אותם במסגרות החינוך על ידי יציאה קבועה אל הטבע, גם אל הטבע העירוני, אימוץ פיסת קרקע והתנסות מתמדת בגינון אקולוגי. הקשר הזה הוא החיסון הטוב ביותר כדי לטפל בכשל התודעתי החמור ביותר של הזמנים המודרניים: האשליה שאנחנו יכולים לשרוד ולחיות - פיזית ונפשית - בניתוק מעולם הטבע.

© 2019 כל הזכויות שמורות לגרינפיס ישראל