© 2019 כל הזכויות שמורות לגרינפיס ישראל

  • jaikhenb

האם המאבק לצמצום צריכת המזון ממשק החי הוא טבעוני או סביבתי?

במהלך חודש אוגוסט התפרסם דו"ח האו"ם בנושא קרקעות ויערות אשר מציב בפנינו מסקנה חדה, קודרת משהו, אך צפויה: אם אנחנו רוצים להציל את האקלים, חייבים לשמור על היערות ולשנות את מערך ייצור המזון שלנו, ובראש ובראשונה להפחית בצורה דרסטית צריכת מוצרים מן החי.

בראש סדר העדיפויות של התנועה הסביבתית עומד עדיין המאבק בתעשיית האנרגיות הפוסיליות שלמרות הדיסאינפורמציה עדיין אחראי למרבית פליטות גזי החממה ולנזק מקומיים מקומיים נלווה, אבל אין ספק: מזון מהצומח, הוא חלק בלתי נרד מהמשחק.

השאלה האם להפחית או להפסיק? במקום הזה, נראה כביכול שתנועת הטבעונות נמצאת בתחרות, שלעיתים אף גובלת באיבה עם התנועה הסביבתית.

מבחינה סביבתית, היסוד הוא ההפחתה. צריכת מוצרים מן החי צריכה לצנוח ב-50% תוך שלושים שנה והרבה יותר עד שנת 2100, זאת כדי לשמור על האקלים ועל היערות. בעולם שבו רוב האדמה החקלאית משמשת לגידול ולהזנת חיות משק, וכשמשק החי הוא הגורם האחראי להרס היערות ואחד הגורמים המובילים לפליטות גזי חממה, יש תקרה ברורה של כמה בעלי חיים אפשר לגדל על פני כדור הארץ. אנחנו עוברים את התקרה הזו בהרבה מאוד. יחד עם זאת, יש כמות, מוגבלת של חיות משק שאפשר לגדל במשקים מסורתיים.

עבור הטבעונות המצב שונה. הטבעונות מאמינה בערך הסביבתי – וגם הבריאותי - של מעבר ממזון מן החי למזון מן הצומח, אבל היסוד שלה הוא בראש ובראשונה אתי. הטבעונות דוגלת באורח חיים שלא שותף לסבלם ולניצולם של בעלי החיים: לא בשר, לא מוצרי חלב, לא ביצים, אך גם לא דבש, בגדי עור או צמר. על פי תפיסה זו, ההבדלים בין קרניבורים מושבעים לבין צמחונים (שאוכלים ביצים ומוצרי חלב), מצטמצמים (אלו שאוכלים פחות בשר) ואחרים (מי שלמשל אוכל רק מגידולי חופש ולא מן התעשייה) הופכים להיות סוגיה משנית. או שאתה שותף לניצולם של בעלי החיים או שלא. הכמות איננה השאלה.

למרבה הצער, תנועת הטבעונות והדגלים שהיא מניפה לא מצליחה לבלום לבדה את העלייה הדרמטית בצריכת מוצרים מן החי. לראייה, ישראל היא המדינה המערבית בה אחוז הטבעונים הוא הגבוה ביותר (6% ויש כאלה שאומרים 15%) אך בד בבד היא גם המדינה הרביעית בעולם המערבי מבחינת צריכה לנפש של מוצרים מן החי. רק בשנתיים האחרונות כמות הבקר הנצרכת בישראל גדלה בלא פחות מ-40%.

במאבק הזה, לכל תנועה יש את היתרונות שלה ואת נקודת האחיזה שלה. תנועת הטבעונות מעלה שאלות נוקבות כלפי החברה המערבית שהקימה מערך משוכלל מאוד לניצול קר של מיליארדי פרות ועופות בעלי צרכים חברתיים ורגישות לסבל שנגרם להם. לעומת זאת, ארגוני סביבה תוקפים את הנושא מזוויות משלימות: משק החי הוא חלק מהמאבק למיגור שינוי אקלים, הוא חלק מהמאבק לשמירה על היערות, הוא חלק מהמאבק על אחראיות של תאגידים.

כך המאבק שלנו (גרינפיס) נגד שופרסל יכול להיראות תמוהה מפרספקטיבה טבעונית. מה פתאום מבקשים מרשת קימעונאות להתחייב למדיניות של אפס כריתת יערות. אבל הפרויקט הזה למשל הוא חלק ממערך הרבה יותר רחב אשר כולל שווקים מרכזיים אליהם ארגנטינה מייצאת בשר בקר. המטרה בסופו של דבר היא לבלום את מאמצי ההרחבה של חברות לגידול בקר שהורסות יערות. המערכת תשתנה על ידי מאבק משולב ברשתות שיווק שמשווקות לנו בשר בכל הכח, ברגולציה שמעודדת את צריכת הבשר וכמובן בהרגלים ובתפיסות צרכניות שגדלנו איתם בנושא.

נושא המודעות וההתנהגות מכריע בסופו של דבר בשאלה האם לצמצם או להפסיק צריכת מוצרים מן החי. להמון אנשים ישנה מודעות סביבתית או אתית לנושא ומה שחסר זה פשוט להתרגל למזון מן הצומח כמו שהתרגלנו שנים על גבי שנים למזון מן החי. יותר משאנחנו צריכים לדבר על צמצום או הפסקת צריכת מוצרים מן החי, עלינו לדבר יותר על מקומו של הצומח בצלחת. כך התפיסות הסביבתיות והטבעוניות יעבדו זו לצד זו.