© 2019 כל הזכויות שמורות לגרינפיס ישראל

  • jaikhenb

חם לכם עכשיו? עד סוף המאה הקיץ בישראל יתארך ב-49%

עודכן ב: 2 יונ 2019

גל החום הקיצוני שאנו חווים כעת מספק לנו הצצה עצובה לחיי הדורות הבאים בישראל. כולנו יכולים להרגיש את ההתחממות בארץ, מרגישים אותה כבר בראשית הקיץ על בשרינו ודרך חשבונות החשמל ההולכים ומתייקרים. אולם, מעבר לתחושות, לזכרונות ולטמפרטורה החריגה שמופיע במדחום, צריך לעיין ברשומות של השירותים המטיאורולוגיים כדי לקבל תמונת מצב מהימנה על שינוי האקלים בישראל.


כבאי משתלט על האש במבוא מודיעים


ממצאי השירותים המטאורולוגיים מאששים את המגמה העולמית: בעוד שהטמפרטורה בעולם עלתה בממוצע במעלת צלזיוס אחת במאה השנים האחרונות, באזור שלנו היא עלתה במעלה וחצי, כלומר 50% יותר מהממוצע העולמי. מגמת ההתחממות החמורה במיוחד באגן המזרחי של הים התיכון, זיכתה אותנו בהגדרה של אזור חם מאוד (hotspot) של שינוי אקלים. רק בשלושים העשורים האחרונים הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה ב-0.5 מעלות צלזיוס עד 0.65 מעלות צלזיוס (לפי האזורים השונים בחלקי הארץ). על פני תקופה ארוכה יותר (1850-2016) העלייה נעה בין 0.14 ל-0.20 מעלות צלזיוס לעשור. למעשה שלוש מגמות משלימות זו את זו: מצד אחד האצה בהתחממות כדור הארץ; מצד שני החמרת שינויי האקלים; מצד שלישי החמרה מיוחדת באזור שלנו, אגן הים התיכון המזרחי.









ההסבר להאצת התחממות כדור הארץ מורכב אבל מובן מאוד ופוענח על ידי הקהילה המדעית: אנו שורפים יותר ויותר דלקים מאובנים (גז, נפט ופחם) שאחראים לכשני שלישיים מפליטות גזי החממה של האנושות. אם לא די בכך, אז גם בני האדם מאיצים את ההרס של מערכות אקולוגיות חיוניות בעולם כמו היערות הגדולים שנכרתים עבור תעשיות נצלניות אשר משתמשות בקרקע עבור גידול בקר או לייצור שמן דקלים. התוצאה של בירוא היערות היא שכדור הארץ שלנו סופג בחזרה הרבה פחות פחמן דו חמצני ממה שיכל.



האצת התחממות כדור הארץ מלווה בהחמרת שינוי האקלים מסיבה מאוד פשוטה. רוב החום העודף של שינוי האקלים נספג בים מה שמשנה את זרמי האוויר והמים ובאופן כללי את מכונת האקלים כולה. התוצאה היא שיש יותר ימים של חום קיצוני, יותר אירועי חום קיצוניים, יותר בצורת.



באחד המחקרים האחרונים שערכה קבוצת חוקרים ישראלים הם מתריעים בפנינו, שבמידה ולא נתחיל לפעול עכשיו לצמצום פליטות גזי החממה, בארץ ובעולם, אז הצפי הוא  שלקראת סוף המאה ה-21 בישראל הקיץ יהיה ארוך ב-49% בעוד שהחורף ייתקצר ב-56%. עלייה כזו בימים חמים לעומת הירידה של ימים קרים תקצין את חומרת הבצורת והסיכונים לשריפות וזיהום האוויר. מדובר במגמה שבה הטמפרטורה הממוצעת בסתיו ובחורף תהיה גבוה ב-2.5 מעלות צלזיוס ממה שהיא כיום, כאשר הטמפרטורה המינימאלית הממוצעת אף היא תעלה באופן משמעותי.





בשל העובדה שהאזור בו אנו חיים רגיש במיוחד לשינוי האקלים, שינוי במדיניותה של ישראל הוא גם הכרחי וגם אפשרי. הוא הכרחי משום שהמאבק להצלת האקלים אינו תלוי במשקלן היחסי של כל מדינה ומדינה אלא בתשובה לשאלה הבאה: אילו מבין שתי המחנות – מתפכחי האקלים או מתכחשי האקלים – יצליח ליצור דינאמיקה חזקה יותר שתיצור נורמות בינלאומיות מובהקות שיסחפו אחריהן את כל הקהילה הבינלאומית. בעוד עשר שנים אנו יכולים להיות במצב שבו אין בכלל קידוחי נפט וגז חדשים בשום מקום בעולם, או לחילופין במצב של מרוץ חסר תקדים להסיר כל אבן כדי למצוא מתחתיה דלק פוסילי.




בפרספקטיבה כזו ישראל רחוקה מלהיות זוטרה והיא שוקלת הרבה יותר מה-0.2% של פליטות גזי החממה עולמיות. המדיניות הנוכחית של ישראל ובפרט של משרד האנרגיה אשר מקדם בימים אלו שורה של תכניות הרסניות: פצלי שמן, קידוחים הידראולים של נפט, חיפושי נפט וגז בים התיכון, בנית צינור לייצוא גז לאירופה ותכנונם של עשרות תחנות כח מונעות על גז. בכך ישראל מחזקת בצורה דרמטית את המחנה של מתכחשי שינוי האקלים ופוגעת בהתכנות הגלובאלית למעבר אנרגטי.