© 2019 כל הזכויות שמורות לגרינפיס ישראל

  • jaikhenb

אין קשר בין שינוי אקלים לפחמן דו-חמצני: מה אנחנו לומדים מריכוזי הפחמן הדו-חמצני (Co2)?

גז החממה העיקרי סביב כדור הארץ הוא אדי מים אבל השני בחשיבותו הוא הפחמן הדו-חמצני (Co2). זהו גם גז החממה העיקרי שהאנושות גורמת לו ודרכו מעצבת מחדש את אקלים כדור הארץ.


ההשפעה על פחמן דו-חמצני כגז חממה הוכחה כבר לפני מאה ועשרים שנה על ידי הכימאי השוודי סוונטה אריהניוס. המדען השוודי ראה בעין יפה את שריפת הפחם וציפה שבעקבות פעילות זו, מדינתו שוודיה תהפוך להיות ארץ יותר חמה עם ייבולים גבוהים יותר. אך הוא לא ראה את התמונה השלמה שהגברת אפקט החממה גורמת.

אפשר לעשות ניסוי פשוט על מנת להמחיש זאת ולהכניס פחמן דו-חמצני בחלל סגור וחשוף לאור - ככל שמכניסים יותר מהגז הזה, כך החום בתוך הבועה עולה יותר חום נלכד.



אחרי שהבנו שהפחמן דו-חמצני גורם להגברת אפקט החממה, צריך להבין מה קורה לשיעורי הפחמן הדו חמצני בשנים האחרונות ומה זה מלמד אותנו על האקלים שלנו.

כיצד מודדים ריכוזי פחמן דו-חמצני?

אנחנו מודדים פחמן דו-חמצני ישירות באטמוספירה משנות השישים של המאה העשרים. באי הוואי, נמצא גז נמצא בריכוז של 330 חלקים למיליון או 0,033%. כיום הוא עבר את ה-410 חלקים למיליון, משמע שהוא גדל תוך 60 שנה ביותר מ-30%. הצפי הוא שהמשך פעילות האדם ללא הפחתה של פליטות גזי חממה תביא את הריכוז הזה ל-500 או אפילו ל-600 חלקים למיליון עד סוף המאה הנוכחית. במילים אחרות, האדם כמעט יכפיל את כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה תוך פחות מ-150 שנה! טיפה בהיסטוריה האנושית, וודאי בהיסטוריה של כדור הארץ.

כיצד משפיע פחמן דו-חמצני על האקלים?

אמרנו שהתחלנו למדוד בצורה מסודרת את הפחמן הדו-חמצני לפני כשישים שנה. אולם, קיימת גם אפשרות לדעת מה היו הריכוזים של פחמן דו-חמצני בעבר, גם לפני יותר ממיליון שנה.

איך? מתחקים אחר בועות האוויר שנלכדו בקרח.

ביבשת אנטרקטיקה, הטמפרטורות נמוכות מאוד מזה מיליוני שנים. שכבות העבר של הקרח על היבשת הדרומית – בעלת עובי של כמה קילומטרים – נובעת מירידה של שלג והפיכתו לקרח. כך גדלה שכבת הקרח.

שלג יותר והשלג שיורד מעליו דוחס אותו ומקרר אותו עד שהופך לקרח. בתהליך זה נלכדות בועות אוויר. מאות אלפי שנים לאחר מכן מגיעים מדעני אקלים שהם מומחים לקרח (Glaciology) קודחים בעומק של יותר מקילומטר בתוך הקרח גם בעומק של יותר מקילומטר. ככל שחודרים עמוק, כך הקרח עתיק יותר. מדעני הקרח יודעים להעריך את גיל הקרח וכך לוכדים חתיכות מתקופות שונות.


ניתוח אותן בועות אוויר מאפשר לדעת כמה פחמן דו-חמצני היה באוויר הזה (וגם כמה מתאן). תגליות אלו הובילו את הקהילה המדעית לשתי מסקנות עיקריות:

ראשית, קיים מתאם לאורך כל ההיסטוריה בין ריכוז גזי החממה ובראשן הפחמן הדו-חמצני, לבין אקלים כדור הארץ. קיימות הרבה דרכים לאפיין את אקלים כדור הארץ בעבר, בין השאר על ידי ניתוח של הרכב הצמחים (paleobotanics) ובעלי החיים (paleozoology). ריכוזים נמוכים של פחמן דו-חמצני באטמוספירה, גורמים לטמפרטורה קרה יותר ולהיפך.

שנית, הריכוזים הנוכחים הם הגבוהים ביותר על פני כדור הארץ מזה 800,000 שנה (!) לפחות ולפיכך סביר להניח כי הטמפרטורה על פני כדור הארץ גם היא הגבוה ביותר מזה תקופה דומה.